מתמחה ביצוג נפגעים כתוצאה מרשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות קשות אחרות.

ויתור על סודיות רפואית

ויתור על סודיות רפואית:

מילאתם בביטוח לאומי, בחברת ביטוח, בראיון עבודה או אצל עורך דין טופס ויתור על סודיות רפואית? מה המשמעות שלו? למה צריך לשים לב?

על כך במאמר זה.

 

 

 

ויתור על סודיות רפואית:

מילאתם בביטוח לאומי, בחברת ביטוח, בראיון עבודה או אצל עורך דין טופס ויתור על סודיות רפואית? מה המשמעות שלו? למה צריך לשים לב? על כך הפעם.

נתחיל מסיפור שנדון לפני כשנה בבית המשפט. נערה כבת 15 חששה כי היא בהריון מהחבר שלה וביצעה בדיקת הריון בקופת חולים שהתבררה כחיובית. רופאת המשפחה סיפרה על כך לאמו של החבר שלה. בית המשפט פסק כי הרופאה הפרה את חובת השמירה על הסודיות שהיתה מוטלת עליה, ופסק לנערה פיצוי בסך 180,000 ₪.

החובה לשמור על סודיות רפואית של המטופל מוטלת על המטפל והמוסד הרפואי, והיא נגזרת מזכותו של
החולה לפרטיות, ומהעיקרון שהמידע הרפואי לגביו שייך לו ואין להפיצו ללא רשותו. החובה מעוגנת כיום בחוק זכויות החולה. אם מצליחים להוכיח הפרה שלא כדין של הזכות, בתי המשפט מעניקים על כך פיצוי.

חובת הסודיות קיימת גם לגבי מסירת מידע לקרובי המטופל, ולכאורה אין למסור להם
מידע ללא הסכמת החולה. העובדה שבן המשפחה מלווה את החולה אינה בהכרח מצביעה עלהסכמתו שהמידע יובא לידיעת המלווה, אלא אם כן הם יושבים יחד בעת הבדיקה אצל הרופא ואז רק מה שהתעורר במהלך הבדיקה אינו סודי עוד.

יתכן והחולה אינו מוכן שכל המידע ייחשף בפני המשפחה, ואז יש לכבד את רצונו. במקרים רבים לא ניתן לוודא את רצונו של החולה, כמו למשל כשהוא בשלבים של התעוררות מהרדמה. במקרים כאלו, על מנת למנוע מחלוקות, יש לכבד את זכות החולה לסודיות רפואית ולא לשתף את המשפחה ללא הסכמתו.
תיאום ביןהחולה והרופא לפני הטיפול/ניתוח באשר למסירת המידע עשוי למנוע תקלות בעניין זה.

רק במקרים מסוימים, המנויים בחוק, ניתן להעביר מידע רפואי לאחר דהיינו – לוותר על הסודיות הרפואית. כך למשל ניתן למסור מידע למטפל אחר לשם טיפול במטופל, אם קיימת חובה על פי דין (למשל מסירת מידע לרשויות צה"ל, משרד הרישוי או משרד הבריאות כשמדובר במחלות מדבקות), והשכיח ביותר – כאשר האדם מוותר מרצונו על הזכות לסודיות רפואית.


התנהגותו של אדם יכולה לבטא ויתור למעשה על זכותו.
דוגמא לכך היא אדםהמשוחח בפרהסיה על מצב בריאותו, או מי שמעיד על כך מרצונו בפני גוף חוקר או בביתמשפט, אך בד"כ ויתור על סודיות רפואית נעשה באמצעות חתימה על טופס מיוחד, שרובנו מכירים. בטופס יש למלא את פרטי המוותר (שם, ת.ז., כתובת), רצוי למלא לאילו גורמים הוא מיועד, יש להחתים עד לחתימה, תאריך, ולחתום בסופו.

הסכמה גורפת לוותר על סודיות רפואית עלולה להביא למצב שבו הפרטים האינטימיים שלנו יהיו חשופים לעיני כל ולאורך זמן.

וכאן ההמלצה: יש לרשום בטופס במפורש למי הוא מיועד, להגביל אותו בזמן, ולסייג אותו אם אפשר. הבעיה היא שבפועל כיום חברות הביטוח, הביטוח הלאומי ועורכי הדין מבקשים בדרך כלל טופס ויתור על סודיות כללי. במקרה כזה יש לפחות לסייג למי מיועד הטופס ולאיזו תקופה.